<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן קפ"ג</h1>
<h2>דף סג:</h2>
וכל העושה שליח לקדש (מהרמב' פ"ג דאישו' רל"ג וע"ש צ"ב באשירי) או לגרש (פי' להוליך הגט לאשתו) אין צריך עדים רק שיודו המשלח והשליח אבל לקבל קידושיהא) או גיטה צריך עדים (ש"ע ל"ה וי"א שגם בשליחות האיש צריך עדים וי"א דאף בשליחות האשה בלא עדים יש להחמיר). [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) פירוש האשה שעושה שליח לקבל קדושיה.
האומר לשנים צאו וקדשו לי אשה פלונית הן הן שלוחיוא) הן הן עדיו. [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) צ"ע אם נאמר כן גבי שליחו' האשה לקבל קדושיה או גיטה.
<h2>דף סד.</h2>
האיש מקדש בו ובשלוחו והאשה מתקדשת בה ובשלוחה, והשליח עושה שליח, והאומר לשלוחו (דף נ') צא וקדש לי אשה במקו' פלוני והלך וקדשה במקום אחר אינה מקודשת אם אמר לו הרי היא במקום פלוני והלך וקדשה במקום אחר מקודש', וכן בגירושיןא) והאומר לחבירו (נזיר דף י"א וכתובות דף ס"ד וע"ש בתו' טור ורמב"ם) צא וקדש לי אשה סתם (ש"ע ומת השליח ואינו יודע אם קדש לו אם לאו) אסור בכל הנשי' שבעולם כי מכל אחת יש לומר שמא קדש שלוחו קרובתה של זו, אבל אם בשעה שצוה לשלוחו לא היה לזאת שרוצה לקדש שום אשה מקרובותיה האסורות פנויות מותר בה אף על פי שהיה לה לאחר מכן (פי' לאחר שצוה לשליח). [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) שמראה מקום הוא לו.
<h2>דף סד:</h2>
המקדש אחת (קדושין ס"ו וס"ז) מן עריות לא עשה ולא כלום שאין קידושין תופסין בחייבי כריתות ולא בחייבי מיתות בית דין חוץ מן הנדה (שם ס"ח) ואמרינן בפרק המגרש (דף פ"ט כל הסוגיא וכתובות דף כ"ב) אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בפני בעלה הרי זו מקודשת לשני שהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת, (ש"ע י"ז וי"א דבזמן הזה דשכיחי חוצפא אינה נאמנת אלא לחומרא) חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה כרב המנונא וכן בפרק התקבל (דף ס"ד) ופסק ר"י כמותוא) שבכל התלמוד מקש' מדבריו, אבל אם קדשה אחר שלא בפני בעלה אינה מקודשת לפי שאין קידושין תופסי' בה עד שתביא ראיה שנתגרשה קודם שקבלה קדושין דקיימא לן כל שלא בפניו מעיזה, המקדש (קדושין דף ס"ו וס"ז ויבמות דף כ') אחת מן השניות או מאיסו' לאוין או מאיסו' עשה הרי זו מקודש' קדושין גמורי', ויבמה שנתקדש' לזר הרי זו מקודש' מספק שנסתפק לחכמים אם הקידושין תופסין ביבמה כחייבי לאוין או אין קדושין תופסין בה כערוה כדאיתא במסכת יבמות (דף צ"ב וצ"ו) ונחלקו בה רב ושמואל בפ' האשה רבה (שם), ואע"פ שאסור לו לאדם לכנוס אחת מכל אלו מ"מ הרי זה מגרשה בגט (ס"א אם כנס), המקדש (קדושין ס"ו וס"ח יבמות דף כ"ב וכ"ג) גויה או שפחה אין כאן קידושין כלל אלא הרי היא אחר הקידושין כמו שהיתה קודם הקידושין, וגוי ועבד שקדשו בת ישראל אין קידושיהן כלום. [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) ומכאן פסק ר"י על אחת שאמרה ישען על ביתו ולא יעמוד יחזיק בו ולא יקום כלומ' שאינו יכול להיות עמה כדרך ארץ שהיא נאמנת ואפילו הוא מכחישה רק שתאמר בפני בעל' דאין האשה מעיזה פנים כמו בההיא דגרשתני ולא דמי לההיא דנדרים השמים ביני לבינ' דאמרינן תביא ראיה לדבריה דהתם מיירי לענין יורה כחץ דאיהו לא קים ליה כדאיתא ביבמות ולכך מעיזה ומעיזה לשקר אפילו בפני בעלה אבל מידי דקים ליה כמו ישען על ביתו ולא יעמוד ודאי אינה מעיזה לשקר לפני בעלה ונאמנת (ש"ע קנ"ד וי"א דבזמן הזה שיש נשים חצופות אינה נאמנת אא"כ באומדנות שאומרת אמת וי"א מ"מ אין כופין אותה להתפייס עמו אם אינה רוצה אלא מאריכין הדבר עד שיתפשרו) כמו בההיא דגרשתני והלכך כופין גבי ישען על ביתו להוציא ויתן כתובה כך פירש ר"י בתשובה.
<h2>דף פט.</h2>
וכתוב בהלכות גדולו' (דף כ"ה וכן רי"ף תרצ"א) המקדש בפסולי עדות דרבנן אינה מקודשת עד שיקדש בפני עדים כשרים ומיהו לעלמא לא משתרי אלא בגטא) (ש"ע י"א הא דחוששין לקדושין בפסולי עדות דרבנן היינו בקידושי דאורייתא). [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) מעשה היה באשכנז באחד שקידש ואחר כך נודע הדבר שהיו העדים קרובי' והיה מורי הר' מאי' מתיר' בלא גט אף על גב דבתחיל' יצא קול על הקדושין מ"מ מבטלינן קלא וכן הלכה והיה מביא ראיה דאפליגו בה בסורא מבטלי קלא בנהרדעי לא מבטלי קלא וסורא אתריה דרב ונהרדעא אתריה דשמואל ורב ושמואל באיסורי הלכ' כרב כך השיב הר"מ אמנם רבני אשפיר' היו מצריכין גט אך לא מטעם דקלא ומיהו יש להביא ראי' דלא מבטלינן קלא מהנהו עובדי דההוא שמעתת' דקאמר התם אפילו למאן דאמר לא מבטלי' קלא משמע דיש לחוש לדברי האומ' דלא מבטלי' אע"ג דיש לדחות דלרוחא דמלתא קאמ' הכי מ"מ יש ראי' מההיא עובדא דנפקא עלה קלא דאיקדשה לקטן נראה כגדול ומסיק הוה עובדא והתירו משום דעדיין לא הגיע לפלגו' ראובן כלו' לא הגיע לפלגות חכמת גדול והלכך אפילו קלא נמי לא הוי גם מעיקרא משמע דאי לאו האי טעמא מיתסרא משום קלא אלמא לא מבטלין קלא והתם לא קאמר אפי' למאן דאמר וכו' כההיא דלעיל ועוד מדקאמ' הוה עובדא אמרו עדיין וכו' ומשמע דאין להתיר כי אם מטעם זה וכן כתבתי בתשובה וכן נראה עיקר וצ"ע אע"ג דלא הזכיר הרי"ף בפירוש ענין בטול קלא צריך להתיישב במה שכתבתי.
<h2>דף פט:</h2>
המקדש אחת (קדושין ס"ו וס"ז) מן עריות לא עשה ולא כלום שאין קידושין תופסין בחייבי כריתות ולא בחייבי מיתות בית דין חוץ מן הנדה (שם ס"ח) ואמרינן בפרק המגרש (דף פ"ט כל הסוגיא וכתובות דף כ"ב) אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בפני בעלה הרי זו מקודשת לשני שהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת, (ש"ע י"ז וי"א דבזמן הזה דשכיחי חוצפא אינה נאמנת אלא לחומרא) חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה כרב המנונא וכן בפרק התקבל (דף ס"ד) ופסק ר"י כמותוא) שבכל התלמוד מקש' מדבריו, אבל אם קדשה אחר שלא בפני בעלה אינה מקודשת לפי שאין קידושין תופסי' בה עד שתביא ראיה שנתגרשה קודם שקבלה קדושין דקיימא לן כל שלא בפניו מעיזה, המקדש (קדושין דף ס"ו וס"ז ויבמות דף כ') אחת מן השניות או מאיסו' לאוין או מאיסו' עשה הרי זו מקודש' קדושין גמורי', ויבמה שנתקדש' לזר הרי זו מקודש' מספק שנסתפק לחכמים אם הקידושין תופסין ביבמה כחייבי לאוין או אין קדושין תופסין בה כערוה כדאיתא במסכת יבמות (דף צ"ב וצ"ו) ונחלקו בה רב ושמואל בפ' האשה רבה (שם), ואע"פ שאסור לו לאדם לכנוס אחת מכל אלו מ"מ הרי זה מגרשה בגט (ס"א אם כנס), המקדש (קדושין ס"ו וס"ח יבמות דף כ"ב וכ"ג) גויה או שפחה אין כאן קידושין כלל אלא הרי היא אחר הקידושין כמו שהיתה קודם הקידושין, וגוי ועבד שקדשו בת ישראל אין קידושיהן כלום. [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) ומכאן פסק ר"י על אחת שאמרה ישען על ביתו ולא יעמוד יחזיק בו ולא יקום כלומ' שאינו יכול להיות עמה כדרך ארץ שהיא נאמנת ואפילו הוא מכחישה רק שתאמר בפני בעל' דאין האשה מעיזה פנים כמו בההיא דגרשתני ולא דמי לההיא דנדרים השמים ביני לבינ' דאמרינן תביא ראיה לדבריה דהתם מיירי לענין יורה כחץ דאיהו לא קים ליה כדאיתא ביבמות ולכך מעיזה ומעיזה לשקר אפילו בפני בעלה אבל מידי דקים ליה כמו ישען על ביתו ולא יעמוד ודאי אינה מעיזה לשקר לפני בעלה ונאמנת (ש"ע קנ"ד וי"א דבזמן הזה שיש נשים חצופות אינה נאמנת אא"כ באומדנות שאומרת אמת וי"א מ"מ אין כופין אותה להתפייס עמו אם אינה רוצה אלא מאריכין הדבר עד שיתפשרו) כמו בההיא דגרשתני והלכך כופין גבי ישען על ביתו להוציא ויתן כתובה כך פירש ר"י בתשובה.
